<h1>דרשות מהר"ח או"ז פר' תזריע סימן כ"ב</h1>
<h2>דף יג.</h2>
והאוחז באמה ומשתין ומוציא ש"ז לבטלה כאילו מביא מבול לעולם. ואם היה נשוי ואשתו עמו מותר, וי"א דווקא שאינה נידה, אבל נידה לא. כללו של דבר כל מקום שיכול לידע ולתלות בדברים שלא יבא לידי הירהור מותר.
<h2>דף לג.</h2>
והילכת' נידה כשמשמשת היום ורואה דם למחר, אין לה לספור ז' נקיים אלא לאחר ג' ימים שלמים מעת לעת לאחר שראתה משום דחיישינן שמא תפלוט ש"ז תוך ג' ימים וש"ז סותרת ויום שפולטת אינו מן המניין, לכן צריכה ג' ימים מעת לעת כגון אם שמשה במוצאי שבת וראתה ביום א' צריכה להמתין יום ב' ויום ג' ויום ד' עד תחילת ליל ה'. וכן נהגו הנשים מלמנות ז' ימים נקיים עד לאחר (ד') [ז'] ימים מיום ראייתה. והר"ח אומ' שבימי נידותה לא תכנס לבית הכנסת, אלא תעמוד בחוץ במקום שמדברי' הנשים ותתפלל בחוץ. הגה"ה. דין אשה בימי נידותה אין לה ללבוש בגדים נאים ולהתקשט עצמה ולא לסרוק שערה ולא לחתוך צפרנים וגם אין לה להזכיר השם בימי נידותה וגם אסורה ליכנס בב"ה כל ימי ראייותה עד שתתלבן שנ' [ויקרא י"ב] בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא שאינה מביאה קרבן עד ימי נקייותה ע[כ"]ל ספר המקצועות. ורש"י מתיר לה ליכנס. הג"ה.
<h2>דף לו.</h2>
לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים תבקש דעת, כת' בתורה [ויקרא י"ב] אשה כי תזריע וילדה וגו' כימי נידת דוותה וגו', למה תלה יולדת בנידה אלא שבנידה אסור בה יותר דאל כל אשה בנידת טומאתה לא תקרב [שם י"ח] אפי' לאחר [כמה ימים עד שתטבול], ה"נ יולדת.
<h2>דף סה:</h2>
ובשעת תשמיש אם אמרה טמיאה אני לך אז יעצור עצמו מלשמש עד שימות האבר. ויכול לסמוך מעצמו על אשתו שאומ' טמיאה או טהורה אני. ואם אמרה טמיאה אני ולאחר מיכן אמר' טהורה אני, אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. והצנועי' רגילים לפרו' כיון שאמרה טמיאה כההיא דשמואל [כתובות כ"ב ע"ב] שלא רצה לסמוך עליה.
<h2>דף סו.</h2>
ויחוד אע"פ שאסור עם כל הנשים הן גויה או פנויה או שאר ערוה, עם אשתו נידה מותר. ואסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו, לא מבעי' ליגע דאפי' באצבע קטן אסור אפי' בימי ליבונה, וכן רש"י לא היה נותן מפתח מידו לידה ואפי' לשפוך על ידו והוא בעצמו רוחץ אסור. כל מלאכה שאשה עושה לבעלה נידה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המיטה. ואמרו רבו' דווקא פריסת סדין וכיסוי שהוא דרך חיבה, אבל לא שאר הצעות, ודווקא בפניו אבל שלא בפניו מותר. ור"י אומר אם רגילין לאכול ביחד כשהיא טהורה בקערה אחת אז בימי נידות' יש שינוי דיי שהיא אוכלת על השולחן אחד היא בקערה והוא בקערה אחת לבדה, אבל אם היא רגילה לאכול אפי' כשהיית' טהורה בקערה אחרת אז צריך לאכול על שולחן אחר בימי נידותה.
<h2>דף סו:</h2>
וכשרוצה לטבול צריכה לחטט שיניה ולהסיר צואה תחת הציפורן אם הציפורניים ארוכים, אבל אם אין ארוכים אלא שוים אין לחוש כל כך. וצריך להסיר כל גלד וגלדה ומכה וגרב שעל גופה אע"פ שכואב לה. ואשתו של מהר"ח היית' צריכה לעמוד לפניו ערומה שהיה רואה שלא היה בה גרב עליה שלא היה מאמין לה שהיית' מסירה שהיית' נערה והיה כואב לה. וצריכה לסרוק במסרק כל שערותיה בראשה ובשיחי' ובבית הערוה.
וכל דבר החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון טיט שתחת הציפורן כשהציפורן ארוך. וטבעת שעל ידה אפי' בטבעת רפויה שהמים נכנסין בעת הנטילה צריך להסיר. וגרב היה על ידי ושאלתי את מהר"ח והשיב לי משם הר"ם והורה למעשה להתיר יותר מהטבילה מחמת שהיה כואב לי בעת נטילה, אבל בטבילה צריך להסיר אע"פ שכואב לה הרבה. וצריך להסיר דיו וזפת ושעוה בעת נטילה שלא יחוץ. ומים הראשוני' להעביר שלא יחוץ ושניים לטהר. ומצות נטילה כתב הר"ח בשם הר"י הבחור בסידורו וכן נראה עד הפרק שגב היד והזרוע מחוברי'. ויגביה ידיו ויזהר שלא יבואו ויחזרו המים שעל גב הזרוע על היד.
כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, מלמד שנותן תורה במתנה שנ' ויתן אל משה ככלותו וגו'. מפיו, משל לבן שמתגעגע לאביו א"ל טול מעל השולחן ולא רצה, טול מקערותי ולא רצה עד שאמ' לאביו תן לי מפיך, כך נאמ' ישקיני מנשיקות פיהו. ואם תבקשנה ככסף, שיש בו סיגים ופסולת לכך נאמר ככסף ולא כזהב. וכמטמוניות תבקשו אז תבין יראת הש' ודעת הש' תמצא, תבין לא נאמר אלא תמצא, הש' ממציא לך דבר אע"פ שאינו יודע במעשה. מעשה באחד שטבלה אשתו והוא לא ידע והיה לומד עד שנמנם על הספר בא אצלו בעל החלום א"ל אשתך טבלה אבל לא תגע בה לפי שיש לה גרב על גופה.
<h2>דף סז:</h2>
וצריכה לטבול בלילה ביום ז' ובמקום שהמקוה רחוקה מן העיר אומרי' רבותי' שיכולה לילך ביום בעת שתחזור לבית שתהא לילה, אכן אם רוצה להמתין עד יום ח' יכולה לטבול אפי' ביום. והנשים אמרו למהר"ח שמו' הר' ר' שלמה אמר לנשי' כשהיו טובלות ביום ח' לטבול ביום ולא יגידו לבעלים שטבלה עד הלילה.
<h2>דף סח:</h2>
ואין להאריך דצריך לבדוק שחרית וערבית בז' נקיים ואם לא בדק אלא יום א' ויום ז' בדיעבד מותר.
